1ועוד ומאי דכתבו רבוואתא ז"ל דאסרי בין בלישה בין בקטוף בין ביום ראשון בין בשאר ימים כרבנן כך נראה ומה שהביא הרי"ף ז"ל ראיה מדברי ר' יהושע בן לוי לאו ראיה היא דתרוצי הוא דמתרצי' למימריה דר' יהושע בן לוי ואפשר לתרוצי ולמימר דה"ק יומא קמא לא תלושו לי בדובשא כלל מכאן ואילך לושו לי בדובשא לחודיה שלא אסרו כו' אלא ע"י מים וכו': אמר הכותב השיב הרב ז"ל וכי לזו הוצרך ר' יהושע בן לוי לומר מכאן ואילך לושו לי אלא ע"י מים היא ובא ללמד שאין בה משום חמוץ כר"ע ועדיין דברי בעל המאור קרובים אלא שיש לו לרחקם ולסמוך דברי רבינו הגדול ז"ל שהרי הביאו בגמרא דברי ר' יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה כדברי ר"ע ואם בלא מים תיפוק ליה משום שכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה וא"ת לשאר מינין נצרכה הא ליתא כדאיתמר לעיל בדריש לקיש דברים שאין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כגון מצה עשירה אין חייבין על חימוצו כרת ואע"פ שיש במינו חמץ ומצה ואע"ג דאדחי הך סברא במסקנא לומר שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בה משום שאינו קרוי מצה אבל אין לך דבר שאינו בא לידי חמוץ שיהיו יוצאין בו משום מצה דהא אתקוש ועוד דהא בעינן שימור דלישה ואפיה דכתיב ושמרתם את המצות יצאה זו שאינה צריכה שימור לפי שאינה באה לידי חימוץ ותניא לקמן ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשוה מצה ולדברי הכל יצאה זו שאינה משתמרת כלל וכיוצא בה אמרו בירושלמי יכול יצאו ידי חובתן ברבוכה ת"ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאה זו שאינה צריכה שימור הא למדנו למצה שנילושה בלא מים שאפילו היתה עניה אין יוצאין בה מעתה ר' יהושע בן לוי שהביאו דבריו ראיה לדברי ר"ע על כרחינו כשנלושה במים קאמר וא"ת שמא לא הוזכרו כאן דברי ר' יהושע בן לוי אלא משום דאמר מכאן ואילך לושי לי זו כבר אמרנו דמקרא מלא דבר הכתוב לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות וכיון שהיא בלא מים פשיטא ביום ראשון מי התירו ובשאר ימים מי אסרו ומה זו ראיה לדברי ר"ע אלא ש"מ כולן ע"י מים ויומא קמא לא תלושי לי ומשום מצה עשירה ומכאן ואילך מותר ותרוייהו אליבא דר"ע ומה שהשיב עוד דבמסקנא אסיקנא לריב"ל לעולם בחלבא וכעין תורא שרי וכמסקנא קי"ל בכולי תלמודא ובחלב מותר ללוש ולקטף בין ע"י מים בין שלא ע"י מים שלא נזכר בו שום איסור גם זה נראה קרוב והוא רחוק שכל שאר המשקין שוין בדבר אלא שדברו חכמים בהווה כמו שאמרו לענין מצה עשירה פרט לעיסה שנלושה ביין ושמן ודבש וה"ה לכל משקין אלא שדברו חכמים בהווה והכי תניא לה בירושלמי אין לשין את העיסה במשקין אבל מקטפין אמר ר"ע מעשה שהייתי עם ר"א ור' יהושע ולשתי עיסתן במשקין ותניא נמי בתוספתא אין לשין את העיסה בשאר משקין ואם לש יאפה מיד וכו' הא למדנו שכל שאר המשקין בכלל חוץ מן המים ותרי לישני דריב"ל כתב רבינו ז"ל לומר שמדברי שניהם נלמוד שהלכה כר"ע ונתקיימו פסקי הלכותיו כהוגן:2ועוד תניא בש"א אין אופין פת מרובה ביו"ט וב"ה מתירין כתב עלה הרי"ף ז"ל אבל בפסח אסור למילש ולמיפא יותר על חמשת רבעים קמח דהיינו קבא מלוגנאה לפסחא וכו' עד ולא נראה לנו כדבריו דהא אוקימנא בגמרא בכל יו"ט ותנא בפסח קאי וכו': אמר הכותב הרוצה להשיב בכל דבר הוא משיב אבל דברי רבינו דרושים ומפורשים לכל חפציהם שכיון שהוא מתיר בשאר ימים טובים שאין בזה משום טורח יו"ט היאך יעלה על דעת שיהא אסור בפסח כל זמן שאין לחוש לחמוץ כגון שאין לישתן ועריכתן כאחד וכי חמור הוא משאר ימים טובים לענין אוכל נפש ודקא אמר רב קבא מלוגנאה לפיסחא וכי בא לומר שלא יאפה יותר אלא ודאי אף רבינו הגדול לא בא אלא לאסור להם לישה ולומר שב"ה מתירין בשאר ימים טובים לאפות פת מרובה בין בלישה בין באפיה ובפסח אסור בלישה משום חמוץ אלא יעשה עיסתו קבין וילוש ויאפה כמו שהוא עושה בשאר ימים טובים וכך הוא דרך הגמרא באמת שזו ששנויה בפסח אפיה דוקא קתני וזו ששנויה ביו"ט בין לאפיה בין ללישה נשנית כדתנן אין אופין פתין גריצין וכו' ומה שאמר אסור למילש ולמיפא לאו דוקא למיפא אלא סוגיא דלישנא הוא אסור למילש שיאפה יותר ואיסורא משום לישה וכדאתמר נמי בגמרא נהוג למיפא קפיזא קפיזא משום דכיון דלא לשין אלא קפיזא וצריכין למיפא מיד אשתכח דאפיה קפיזא קפיזא נמי היא ומיהו אם היו שתים מתעסקות בבצק שתיהן לשות קפיזא קפיזא ואחת אופה נמצאת זו אופה פת מרובה אפי' בפסח כדברי ב"ה וכן אם היתה אחת לשה ואופה לשה ואופה מותר ואלו הן דברי רבינו ז"ל ואין צריכין לפנים אלא שתפס לו דרך ארוכה וקצרה על הברייתא השנויה ביו"ט שנשנית בין לאפיה בין ללישה וקתני בהדיא פת מרובה ולא רצה לכתוב זו ששנינו באידך ברייתא אין אופין פת עבה בפסח ולפרש מאי עבה מרובה ובאתריה דהאי תנא הכי קרו ליה וה"ה לשאר ימים טובים אלא דתנא בפסח קאי ולומר כשהתירו ב"ה בפסח לא התירו אלא אפיה ומה לו לצרה הזאת שבכלל דבריו דברים הללו והוי יודע דלישנא קמא דאוקמה בגמרא מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרו ליה פת עבה משום דנפישא בלישה לא סבירא לן כרב דאמר קבא מלוגנאה לפסחא דא"כ לא משכחת לה עבה בלישה אבל לישנא בתרא דאמר פת עבה קרו לה אתיא אפילו לרב וקי"ל הכי וזהו שפירש בעל המאור ז"ל בכלל הדברים דטעמייהו דב"ש משום טורח אפיה שלא לצורך וב"ה כר"ש ב"א טעות הוא אלא שהרבים טועים בו וכבר השיב ה"ר אברהם ז"ל ואמר דודאי לא פליגי רבנן ור"ש בן אלעזר סתם בפלוגתא דב"ש וב"ה ואי סבירא להו לרבנן דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה הוו מפרשי ב"ה בגמרא ולא הוה פסיק רבא סתם הלכה כר"ש בן אלעזר דהא דב"ה הוא ועוד היכי קתני סתם פת מרובה בין מרובה בין מועט כדי צרכו מותר וליתני כדקתני התם אלא מה שצריך וב"ה נמי היכי תני מתירין היה לו לפרש בתנור אחד מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא אלא ודאי אין כאן טורח שלא לצורך אלא ב"ש אוסרין לאפות פת מרובה ע"י אדם כלומר בבת אחת מפני שטרחתו מרובה ולפי הירושלמי מתוך שאתה אוסר עליו פת מרובה בבת אחת אף הוא אינו אופה אלא צרכו דומה זה למה ששנינו אין אופין פתין גריצין אלא רקיקין כדברי ב"ש וב"ה מתירין בזה ובזה ועל אותה משנה הביאו אותו בגמרא במס' ביצה מפני שהיא ענין לה:
